"מישהו מפזר את הוורדים האלה אאוללייה"- פברואר 2006

התערוכה הראשונה שלי "מישהו מפזר את הוורדים האלה אאוללייה" הוצגה בגלריה משרד בת"א בפברואר 2006

בתערוכה-מיצב בגלריה יוצגו עוד מספר עבודות פיסול וצילום, ביניהן דמות העובר – יציקת גבס עטופה אמייל המהווה מטאפורה למי השפיר. הדמות מוארת מתוכה, וזורקת אור על הרצפה שעליה היא שוכבת עירומה. "האור הוא אנרגיית הפוטנציאל שלנו, אנרגיית הבריאה." דמות זו אף היא נוצקה על-פי תבנית גופה של האמנית, מתוך מחשבה שהעובר מגיע לעולמנו, והוא מלא בישותו שלו, אך נטול זיכרון. כדורי הזכוכית הריקים המכסים את הדמות פה ושם נוצרו במיוחד על ידי נפח זכוכית, ועל כל אחד מן העיגולים מוטבעת טביעת אצבעה של בצלאל, עשויה מעלי זהב. הזהב, לדבריה, מסמל את אנרגיית החמלה.
מפגש של ידיים בחדר נפרד יוצגו עשרים זוגות ידיים – אוחזות, נותנות, מחבקות, מבקשות, והפרשנות נתונה כולה לעין המתבונן. לדברי בצלאל, "לכל אחד ואח ת מאתנו שמור תפקיד שיש לבצעו". הידיים מעלות עבורה קונוטציה של אחדות מסתורית המתקיימת בין בני אדם באשר הם על פני הפלנטה.