מבין מקצועות התרפיה השונים – כמו תרפיה בדיבור, תרפיה באמנות, תרפיה במוסיקה או בתנועה – החיבור בין תרפיה לאופנה עוד לא קיים במסגרות פורמליות ואקדמיות. את החסר הזה זיהיתי, ובעבודת המחקר שלי, Fashion Therapy – שהתקבלה בבית הספר לתואר שני באמנויות ובמדעי החברה שבאוניברסיטת לסלי בספטמבר 2013, במסגרת לימודים בינתחומיים עם התמקדות בבריאות הוליסטית, בהנחיית ד"ר תמי אילת-יגורי – ביקשתי לאתֵר חיבורים אלה, לראשונה במסגרת מחקר אקדמי. עשיתי זאת באמצעות בחינת עבודותיו של מעצב האופנה ששון קדם וביצוע ראיונות אישיים עם נשים שבחרו ללבוש בגדים שקֶדֶם יצר.

לאחר עשרות שנים של עשייה כאמנית רב-תחומית פעילה, כאוצרת תערוכות, כמורה לחינוך גופני בחינוך המיוחד, כמעצבת פנים, כיועצת להתפתחות אישית, כסטייליסטית, כמי שלמדה במשך עשרות שנים לימודי פסיכולוגיה ושפת גוף כבסיס להבנה של שפת גוף, וכמי שהאופנה היתה חלק מחייה המקצועיים – ביקשתי לעמוד על אופיים של תהליכי התרפיה באמצעות אופנה. יצרתי את הבסיס החדשני למלאכה הזו, המשלבת שלושה תחומי דעת עיקריים – אסתטיקה, אנתרופולוגיה ופסיכולוגיה – ושתי פרקטיקות פרופסיונאליות: עיצוב אופנה ופסיכותרפיה.