״כשאהיה Wonder Woman אז….״

״כשאהיה Wonder Woman אז….״

״כשאהיה Wonder Woman אז….״

״כשאהיה Wonder Woman אז…״
09/2020- 09/2021 שנה של צילומים ברחביי הארץ 50 נשים אמיצות שהסכימו להיכנס פנימה, פנימה, אל תוך ליבן, להיות מושפעות מהתחפושת של וונדר וומן – ולהעניק לעולם שלנו את מתנותיהן. כל מתנה שכזו, כל מילה, תופסת לה מקום בתודעה הקולקטיבית- ומשפיעה מהטוב שלה על הכלל. 50 נשים שדובבו את וונדר וומן… 50 נשים שאיפשרו לתכונות האלוהיות שבתוכן ״להתפרץ״ החוצה- ולהפוך נוכחות בעולם. 50 נשים שבחרו להעניק את הטוב המוחלט לפלנטה שלנו, לאנושות כולה. 50 נשים- ואפילו לא מילה שלילית אחת, או נסיון להשתמש בכוח כדיי להכניע ״רעים״ או משהו דומה. 50 נשים בשנה סוערת של קורונה, בשנה של מערכות בחירות בזו אחר זו… ורק טוב יצא מפיהן.
והמסקנה—- אנחנו, כולנו, רקמה אנושית אחת. המהות שלנו היא טוב מוחלט חסד, רחמים, צדק, אמת, והרצון העמוק ביותר שלנו הוא להייטיב. במהות שלנו אין רוע. תזכרו את זה טוב טוב בלב שלכם- אנחנו בני אנוש טובים ומייטיבים.
מודה לכל אחת מהמשתתפות על אומץ הלב, על פתיחות הלב, על ההתמסרות, על החשיפה. תודה שזכיתי להכיר אתכן. ריגשתן אותי עד דמעות תודה שהכרתן לי מקומות חדשים ברחביי הארץ. תודה שהפכתן שותפות לפרוייקט שלי. עכשיו כל הטוב הזה יעבור עריכה וכשיגיע הרגע הנכון תקבלו כולכם את ההזמנה לפתיחת התערוכה. אמן ואמן שנמשיך למצוא את נקודות החיבור שלנו- שנרגיש אותן בלב ונפיץ אותן בינינו- שנה טובה, שנה של קירוב לבבות וחיבור למהות האחת הנפלאה והמייטיבה שלנו- תזכרו אנחנו בבושקה קטנה של בורא העולם.

סרט הוידאו-ארט בעריכתה של מישל פישמן  ״כשאהיה Wonder Woman אז…״

מיכאל מירו משוחח עם האמנית רבקה בצלאל על מיזם אמנות יוצא דופן של תיעוד בוידיאו ארט של 50 נשים בתחפושת של וונדר וומן.

פודקאסט

מגזין תרבות עם אודליה מארחת יערה קידר ,אלי רז ,שרית פטל, רבקה בצלצאל- אישי אישי 16.2.23

לצפייה בגלריית תמונות מהמיזם

גלו את פני-ה

גלו את פני-ה

גלו את פני-ה

"גַּלּוּ אֶת פָּנֶי-הָ"
"הַפָּנִים שֶׁלִּי הֵם הַפְּנִים שֶׁלִּי" – רבקה בצלאל
"גלו את פני-ה" היא הרביעית בין תערוכותיה של האמנית הרב תחומית רבקה בצלאל. בתערוכה זו ממשיכה רבקה בחזון המנחה אותה בבניית חברה מאוחדת שכל פרט בה הוא יחיד ומיוחד והמקיימת את המצווה "ואהבת לרעך כמוך".
ביצירותיה המוצגות בתערוכה זו עוסקת האומנית בגילויי הפנים שלנו ובמסר על האחריות האישית של כל אחד ואחת מאתנו לגילוי הייחודיות שלו ולהפצתו דרך הבגד שהוא לובש. חלק חשוב במסר של רבקה בתערוכה הוא קבלת האחד את הייחודיות של השני דרך ההבנה שאנחנו כולנו ביחד יוצרים את השלם המורכב מפרטים רבים ומיוחדים.
ב"גלו את פני-ה" בצלאל מנסה לשנות את השיח סביב עולם האופנה והלבוש המתקיים ביום דרך העיניים החיצוניות (המעצבים, הרשתות החברתיות) ולעבור ללבוש בגד המיצג את הפנים, את הנשמה שלנו שהיא מקור הייחודיות שלנו.
"ברגע שנשתמש בעצמנו להשפיע על הסביבה, במקום לכפות עליה כוח וביקורת, כל אחד ואחד מאתנו יתמלא בשפע של גוונים וייווצר עולם מעניין, עולם צבעוני, עשיר, נינוח, שמח, רגוע ובטוח. תלבשו "אתכם" בלי פחד ותרגישו שאתם נותנים מתנה בעצם נוכחותכם לסביבה ולעולם" רבקה בצלאל
ההשראה לשבעת ציוריה של בצלאל בתערוכה הינם צילומים מתצוגות אופנה של מעצבי על מחורף 2018/2019 ולא בכדי נבחרו צילומים אלו. הם מעבירים מסר מאד ברור לצופה: תהיה אופנתי וטרנדי אבל בדרך שלך. הדמויות המצוירות ונטולות הפנים מייצגות את הרעיון של האומנית שמבקש להדגיש את אמונתה שחובתו של כל אחד מאתנו להביא את האני הייחודי שלו לידיי הגשמה וקבלת אחד את השני בלי שום ביקורת או שיפוט, לכל ציור הוסיפה האומנית פרט מטקסטיל שונה: צמר, נוצות, עור, פלדה פוך, סרטי מדידה ועוד. תוספת זו מבטאת את ההשפעה הרגשית השונה אשר יוצר כל חומר על עור האדם ודרכו על עולם הרגש שלו. המיצב של חמשת חלוקיי האמבט הלבנים בא להציג את היכולת של כל אחד ואחד לקחת פריט לבוש קיים ושכיח וליצור ממנו אמירה אישית שמציגה את הפנים שלנו.
גם הבחירה בחלל גלריית סיסי אינה מקרית, זהו חלל היסטורי של סלון כלות "אמבר" שהיה בשנות השישים סלון הכלות הגדול והידוע באותה תקופה, זה שנתן את חסותו לטקסיי מלכות היופי.
תערוכתה זו של רבקה מוקדשת לסופרת רונית מטלון במלאות שנתיים למותה ונקראת ע"ש נובלה שפורסמה בשנת 2006 "גלו את פניה". החיבור בין האומנית לסופרת הינו דרך הצגת הדמויות הכתובות בספריה של
מטלון, המגלה וחושף את העולם הנפשי, הפנימי והרגשי של הגיבורים. החיבור היצירתי בין השתיים יוצר מעין סיפור משותף של גילוי והסתר של אותיות, מילים, בגדים ורגשות.
בחלק מחזונה פיתחה רבקה תוכנית לימודים בשם "Fashion Therapy" עליה ניתן לקרוא באתר www.rivka-bezalel.com ובפייסבוק תחת השם' שיחות מכבסה".
אילנה כרמלי לנר-אוצרת

ART WORKS תערוכה במינכן- ספטמבר 2014

ART WORKS תערוכה במינכן- ספטמבר 2014

ART WORKS תערוכה במינכן- ספטמבר 2014

ART WORKS International Art Show Munich is a premiere in the international art scene: A collective exhibition with over 200 artists from Israel, who for the first time present their art to the German public. ART WORKS thus unveils more than a thousand paintings, sculptures and photographs – impressive insights into the immense diversity of Israel's world of art.

Exhibition Location

Situated in the center of Munich, between the famous ‚Deutsches Museum' (German Museum) and the Bavarian Parliamient, ART WORKS will exhibit on September 10th-15th at the Prater Insel (Prater Island) – one of Munich's most renowned cultural locations.
Exhibition Concept

רבקה בצלאל באתר ART WORKS >>

הפרויקט "גני עדן דמיוניים" 2011

הפרויקט "גני עדן דמיוניים" 2011

הפרויקט "גני עדן דמיוניים" 2011

gan_eden3

לדף התערוכה בגלריה המשרד >>
פתיחת התערוכה 6.9.2012 סיור וירטואלי >>
למאמרה של חנה קופלר – להשיל את קליפות הבדידות >>
להורדת הספר "גני עדן דמיוניים" (קובץ PDF) >>
נדרשת תוכנת: Adobe Reader

בליל שבת כשחזרתי מהפתיחה של התערוכה "משהוא מפזר את הוורדים האלו אאוללייה" אני חושבת: הידיים החלל המדהים הזה המרגש כל כך של אנשים שנותנים ידיים זה לזה מי הם? איך הם נראים? איפה הם נמצאים? ואני רואה אותם, את האנשים עומדים במעגל ונותנים ידיים. נשים, גברים, זקנים, צעירים, ילדים, ערבים, צליינים, מוסלמים בכל מיני מקומות בארץ ובעולם מעגל של אנשים שנותנים ידיים "כפרה לדרך". שנה של התעלות ומסע ברחבי הארץ בזמן של שלום ובזמן של מלחמה בצפון. ברגעים בהם עמדנו במעגל דוממים ומברכים היה בהיר לי שבעצם כולנו, בכל אזור גיאוגרפי בכל הארץ, בכל גיל, תמיד מברכים את אותן הברכות, מאחלים את אותם האיחולים חושבים איך להעלות על הדעת ברכה שתוכל להתגשם למעננו ולמען השאר. ההזדמנות להיות ברגע כזה- סקרנה אותי והמשך המחשבה- מה באמת אנחנו מדמיינים כשניתנת לנו הזדמנות לאחל את הטוב ביותר. ומתוך כל הרגעים המקודשים הללו ובזכות כל האנשים שהביעו את רצונם להיות שותפים להם, נולד הפרויקט החדש: גני עדן דמיוניים"

רבקה בצלאל

ראייה בהירה/ מכתבי הרב קוק
"נסה שהשאיפות והחלומות שמסתובבים אצלך בפנים יהיו חיוביים ואמיתיים, התחום הזה הוא בידיים שלך נטו. על הרבה דברים אין לך שליטה, אבל על מה לחלום אף אחד לא יקבע לך- זה הפרויקט האישי שלך."

כשניתנת בידנו היכולת לדמיין את גן-העדן שלנו איזו יצירה ניצור? איזה שיר של עולם ננגן? עד כמה נפליג בדמיוננו…

הגדרה מהמילון (מילוני זק, מילון שימושי עברי-עברי, עמ' 149)
"גן עדן

  1. מקומם הראשון של אדם וחווה, מקום גידולם של עץ הדעת ועץ החיים.
  2. לפי האמונה: מקום לצדיקים בעולם הבא לעומת הגיהנום לרשעים.
  3. מקום נפלא (ראה: טעם גן עדן)

גן העדן האבוד- כינוי לתקופה מצויינת שחלפה ואיננה עוד.
גן עדן של כסילים (טיפשים)- מקום של שלווה מדומה. (עמ' 408)
טעם גן עדן: טעם משובח ביותר.

דמיון (דמיונות) עמ' 182

  1. היות דומה, כגון: יש דמיון ביניהם
  2. כושר ליצור במוח דברים שאינם במציאות ל: פנטזיה

דמיון יוצר- כוח יצירה
דמיון שווא- מראה מתעה
דמיוני- שאיננו במציאות, פנטסטי
דמיין- לדמיין את, מדמיין, ידמיין, חזה בדמיונו, שקע בדמיונות.

newspaperr

מתוך "ארוחת בוקר עם סוקרטס/ פילוסופיה של חיי היוםיום
רוברט רולנד סמית 2010
דוקטרינת  שני העולמות- מתוך דבריו של ניטשה.
ע"פ דוקטרינה זו אנו ממציאים עולם אידיאלי ובורחים אליו מהעולם שבו אנו חיים. הפנטזיות עשויות להיות מנחמות, אבל ניטשה אומר כי אנו ממציאים אותן רק משום שאיננו מסוגלים לשאת את העובדה שזה כל מה שיש ולאחר שהמצאנו אותן, אנו עושים מעט מאוד על מנת להגשימן. ניטשה מציע אתגר אשר נראה פשוט ואפילו קל: נהפוך את האידיאל שלנו למציאותי, או אפילו טוב יותר- נהפוך את המציאות שלנו לאידיאלית.
לשם כך הוא יבקש אותנו לדמיין מחדש את החיים שלנו לפרטי פרטים- הוא יניח לנו רק כאשר נגיע לנקודה שבה היינו שמחים לחיות כל רגע מחדש. בנקודה זו מתאחדים שני העולמות שלנו… ופתאום, יותר לא יאיים עלינו שום אידיאל שנרגיש חובה להתאים עצמנו אליו- ונהיה משוחררים להיעשות אנו עצמינו, על כל האינדיבידואליות הנון קונפורמיסטית שלנו- דהיינו מחוספסים, מוזרים, גחמניים וכוחניים, לוקחים סיכונים יוצאי דופן ומקוריים. נשמיט את הקביים של האידיאל מתחתינו ופשוט נלך…"

בסופו של תהליך יוולד הספר "גני-עדן דמיוניים" אשר יכיל את הדברים שאנשים כתבו/ יכתבו בגלויות וכמובן את הגיגיי בנושא.
דוסטוייבסקי אמר: "גן העדן חבוי בליבו של כל אחד מאיתנו."
תמיד נדמה לנו שהטוב עוד יגיע, שבדמיון הכל טוב יותר, או יכול להיות טוב יותר וגן העדן הוא בכלל נשגב. לעיתים ברגעים הכי פשוטים, שקטים, רגעי חסד שלנו עם עצמנו- אנחנו בגן עדן… האם יש לנו את האומץ להכריז מדיי פעם בקול בפני אנשים: אני חי/ה בגן עדן. אומץ להודות בטוב. אני מאמינה שדרך העשייה הזו אפשר להפיח חיים מאוד אינטנסיביים בתוך עולם הדימיון של הרבה אנשים וכשאני מפיחה‎‎‎ את החיים בעולם הדמיון של הרבה אנשים, אני עוזרת להם להתחבר למחשבות החיוביות שלהם. מחשבות חיוביות יובילו להתנהלות הרמונית ומאוחדת בעולמנו וזו המשאלה הכי גדולה בחיים שלי.

תודה מראש לכל האנשים שלקחו חלק בפרויקט שלי.

פרוייקט מסע "כפרה לדרך" מאי 2006- מאי 2007

פרוייקט מסע "כפרה לדרך" מאי 2006- מאי 2007

פרוייקט מסע "כפרה לדרך" מאי 2006- מאי 2007

בבסיס פרוייקט המסע החדש "כפרה לדרך" עומדת מיומנות הצילום. תדפיס, תשליל, כל הביטויים של הוצאה מן האטום אל האור. מיומנות זו נבחרה מהמקום בו אני מרגישה היום מלאה ומוכנה להפיץ ולפזר את כל אשר קלטתי ואספתי כל השנים- להוציא לאור את כל הידע שלי.
הפרוייקט התחיל ב- 12.5.06 יום שישי בשעה 12 בגינת שנקין בת"א  ויתקיים במשך שנה עד מאי 2007. במסע עצמו אני נוסעת ממקום למקום ברחבי הארץ, עם שטיח בגודל  של 4*4מ' שעליו ציור של פרח החיים. יחד איתי ישראל צדוק שמתעד  את כל התהליך בווידאו.
העבודה משוחחת בשפת הגוף והיא גם סוג של פסל סביבתי- מעגל תיאטרלי.
יש כאן שלב של רטרו- חזרה לשנות ה-70 ותחילת שנות ה-80 בהן נוצרו הרבה מאוד עבודות חוץ שהיו קשורות לקונספט של האדמה- הטבע. בחלק מהמקומות אליהם אגיע תהיה קונוטציה פוליטית מסויימת אשר תעורר שאלות וזהו חלק מהגירוי להעביר את המסר.
התהליך מתקיים בצורה זו:
אנחנו מגיעים למקום מסויים שנקבע מראש, בשעה שנקבעה מראש. מניחים את השטיח במקום ציבורי (רוב הזמן), מצלמת הווידאו כבר  מתחילה לתעד את הסביבה. במקביל אני פונה אל אנשים, עוברי-אורח מחלקת להם "הזמנה" ומציעה להם להיות חלק ממעגל ידיים. מי שרוצה להצטרף עולה ועומד על השטיח. ברגע שעומדים 13 אנשים על השטיח אני יוצרת מעגל שלם ומבקשת מהם: "בואו לרגע נעמוד כקבוצה, כל אחד ייצור כוונה טובה כלפיי מישהו או מקום מסויים". אח"כ אני עוזבת את הידיים ומחברת אותם כמעגל שוב, ובעצם אני כבר
הטבעתי בזוג הידיים ובמעגל את קוד הרצון שלי: כולנו אחד והאחד הוא שלם.
בצילום הווידאו אפשר יהיה להבחין בהבעות הפנים בתנועות הידיים, בהיסוס, בפתיחות, בהתכוונות, יש את המרקם האנושי יותר- הפן הדינאמי, ישנה אפשרות להראות את הביטויים האנושיים בהחזקת ידיים זרות. הצילום- אותו אני מבצעת מציג את הסטאטי הרגע המאוחד, הווידאו מתעד את התהליך. צילומי הווידאו נערכו לסרט דקומנטרי.

במשך שנה עברנו במקומות שונים, באזורים שונים:
יישובים, ערים, רחובות בעלי קונוטציה מסויימת, מצפים, קיבוצים, מושבים, תחנות רכבת, בסיס צבאי, אוניברסיטאות, בתי-ספר ומקומות
בהם מתקיים דו-קיום ערבי יהודי, שווקים, רחבת הכותל המערבי וחוף הים. הצילומים יתקיימו בשעות שונות בהתאם לזרימת האנשים בכל אתר ואתר. סיומו של התהליך יתקיים בתערוכה שתכיל- את צילומי המעגלים, סרט הווידאו, השטיח האדום ועליו פסל של אחד ממעגלי הידיים שיגובס. הפרוייקט כולו נובע ממקום צנוע ולא מתיימר והכוונה היא לזרוע את זרעי האחדות בכל הארץ.

האתרים בהם צילמנו:
12.5.06 – גינת שנקין ת"א, בשעה 12:00
6.6.06 – עירוני כ"ב יפו, בשעה 10:00
22.6.06 – בית ברל, מכללה לאמנות, כפר סבא, בשעה 11:00
11.7.06 – מפגש נשים יוצרות, בר גיורא, הרי ירושלים, בשעה 20:00
25.7.06 – רחבת הכותל המערבי, ירושלים, בשעה 10:30
שוק מחנה יהודה, ירושלים, בשעה 13:00
8.8.06 – חוף ניצנים, מאהל שהקים ארקדי גאידמק לתושבי
הצפון, בשעה 20:00
22.9.06 – ערב ראש השנה, שיעור בלבן. טונוס, גני יהודה
10.10.06 – פסטיבל עכו חול- המועד סוכות
8.12.06 – וואדי ניס-נאס חיפה, החג של החגים
18.12.06 – חנוכה- דימונה- מעגל ריק
18.12.06 – באר שבע העתיקה
25.2.07 – זיכרון יעקב
5.3.07 – שושן פורים טיילת נתניה
5.4.07 – חול- המועד פסח בעין כרם
24.4.07 – יום העצמאות ה-59 למדינת ישראלת הפארק הלאומי רמת-גן
27.4.07 – סינמטק תל אביבת פסטיבל קולנוע רוחני
11.5.07 – שנקין, רחבת בית תמיץ צילום אחרון בשעה 12:00

וידאו-ארט של הפרוייקט כפרה לדרך
צילום: ישראל צדוק  |  עריכה: אריק לבנת

"מישהו מפזר את הוורדים האלה אאוללייה"- פברואר 2006

"מישהו מפזר את הוורדים האלה אאוללייה"- פברואר 2006

"מישהו מפזר את הוורדים האלה אאוללייה"- פברואר 2006

התערוכה הראשונה שלי "מישהו מפזר את הוורדים האלה אאוללייה" הוצגה בגלריה משרד בת"א בפברואר 2006

בתערוכה-מיצב בגלריה יוצגו עוד מספר עבודות פיסול וצילום, ביניהן דמות העובר – יציקת גבס עטופה אמייל המהווה מטאפורה למי השפיר. הדמות מוארת מתוכה, וזורקת אור על הרצפה שעליה היא שוכבת עירומה. "האור הוא אנרגיית הפוטנציאל שלנו, אנרגיית הבריאה." דמות זו אף היא נוצקה על-פי תבנית גופה של האמנית, מתוך מחשבה שהעובר מגיע לעולמנו, והוא מלא בישותו שלו, אך נטול זיכרון. כדורי הזכוכית הריקים המכסים את הדמות פה ושם נוצרו במיוחד על ידי נפח זכוכית, ועל כל אחד מן העיגולים מוטבעת טביעת אצבעה של בצלאל, עשויה מעלי זהב. הזהב, לדבריה, מסמל את אנרגיית החמלה.
מפגש של ידיים בחדר נפרד יוצגו עשרים זוגות ידיים – אוחזות, נותנות, מחבקות, מבקשות, והפרשנות נתונה כולה לעין המתבונן. לדברי בצלאל, "לכל אחד ואח ת מאתנו שמור תפקיד שיש לבצעו". הידיים מעלות עבורה קונוטציה של אחדות מסתורית המתקיימת בין בני אדם באשר הם על פני הפלנטה.

על התערוכה מתוך הקטלוג >>
גלריית תמונות >>
לדף התערוכה בגלריה המשרד >>

Loading...