עבודת מחקר זו מצביעה על היבטים תרפוייטים בעיצוב אופנה. הנחת המחקר הינה: שהבגד מייצר אצל הלובש חווייה רגשית. מעצב האופנה אמור להיות מודע לכך, ולתכנן את יצירותיו מתוך כוונה תחילה. עליו להחליט לאיזו חווייה רגשית ברצונו להוביל את הלובש. מטרת המחקר הינה להציג עיצוב אופנה שיש בו גם ביטוי אותנטי של היוצר וגם יצירת חווייה רגשית מסוימת ומכווננת עבור הלובש. כל פרק מקדם אותנו להבנת הקשר בין הבגד ליכולותו לרפא, ומציג מה תפקידו של מעצב האופנה בתהליך זה. כאשר לאורך כל הדרך ישנה ידיעה שהבנת המחקר היא בתהליך הוליסטי,שבו כל התופעות חשובות להבנה השלמה של המחקר, כל שלבי המחקר קשורים זה לזה, כל אחד תלוי באחר ושינויים בשלב אחד, ישפיעו על האחרים. הפרק הראשון עוסק בנושא אמנות וריפוי: מהי אמנות? ומיהו אמן? מהו תפקיד האמנות? ומהו תפקיד האמן כמרפא? הפרק השני מעביר אותנו אל אמנות הלבישה – עולם עיצוב האופנה, ואל מעצב האופנה. פרק זה מציג את עולם האופנה, ואת מעצב האופנה, ועובר לסקירה ספרותית של הכלים המרכזיים אשר עומדים לרשותו של מעצב האופנה, המוצגים בסדר מדוייק ומכוון: צבע, צורה, חומר, דמיון ויצירתיות- שפה אותנטית, אמפתיה וחווייה רגשית. בשלב זה הקורא יצעד במעלה פסגת הר ויחשוב כמעט באופן פיזי את הבנת התהליך, דרך ליבו, כתוצאה בלתי מודעת לדרך בה הוא מובל על ידי הקריאה. הפרק השלישי מציג את דרכו של מעצב האופנה לשכלל את יכולותיו התרפוייטים, דרך יצירת שפה אותנטית ברורה, אותה הוא מקבל דרך עולמות הדמיון והיצירה, שהם המתנה בה 'זכה'. דרך שיכלול יכולותיו האמפתיות, ודרך הבנתו את המושג חווייה רגשית, והחיבור שלה לגוף הפיזי ולחווייה הפיזית. עד למציאת הקשר בין עולמו הפנימי הרגשי של האדם לבין חוויית הלבוש שלו, ואחריותו שלו כאמן לחווייה זו. הפרקים הבאים מתארים את ניתוח הממצאים. ניתוח הנתונים הוא תהליך של סידור והבניית מכלול הידע שנאסף והבנת המשמעות שלו. הניתוח כרוך בפירוק הנתונים לקטעים ובצירופם המחודש בסדר הנותן בהם משמעות. קטגוריזציה היא הבסיס לניתוח הנתונים, והיא מבוססת על קטעי מידע שנראים שייכים לאותה תופעה. קטגוריזציה מבוססת על מיון, והיא נעשית על ידי פירוק הנתונים כדי להבין את משמעותם. תהליך זה התבצע על ידי השוואה בין חלקי המידע שהתקבלו בראיונות העומק, למידע שהתקבל בסקירה הספרותית שהוצגה בפרקים הראשונים.
מחקר זה עושה שימוש בציטוטים מדוייקים אשר נלקחו מהמרואיינים, באופן המשרטט תמונה אותנטית של התופעה הנחקרת. ציטוטים מדוייקים מעבירים את הפחד, את הכעס, את התיסכול, את השמחה ואת ההנאה של המרואיין, ומכילים משמעויות שטחיות ועמוקות אודותיו. ציטוטים מדוייקים מהווים דרך טובה להכיר את החווייה ואת המשמעות שהמרואיין נותן לחווייה שלו.
הפרק הרביעי מציג סקירה כללית של מעצב האופנה ששון קדם, וממשיך בניתוח אמפירי של הראיון שהתקיים עמו. הפרק החמישי מציג סקירה כללית של ארבעת המרואיינות, נשים אשר לובשות את בגדיו של ששון קדם כבר למעלה מעשור, ועובר לניתוח אמפירי של הראיונות. בפרק הרביעי ובפרק החמישי אנו מבחינים בכך שחלק מהקטגוריות הממפות הופכות לדומיננטיות יותר ואחרות לדומיננטיות פחות. על מנת שהמחקר יהיה מהימן כל הפרספקטיבות והקריטריונים של המחקר הוצגו באופן גלוי בפני הקורא. הקורא יובל צעד אחר צעד אל הוכחת הנחת המחקר, אולם ההנחה של הגישה המחקרית בעבודה זו, היא, שבסופו של דבר הקורא הוא שמחליט אם לתוצאות של מחקר אחד יש משמעות ביחס להקשרים אחרים.
מקורות המחקר הינם אקלקטיים ומתפרשים על פני תחומים מגוונים: מעולם האופנה, האומנות, הפסיכולוגיה, הפילוסופיה, האנתרופולוגיה, שפת-הגוף, המוסיקה והצבע. המחקר בנוי כמו פאזל שכל חלק בו הוא תו, כאשר היצירה השלמה היא שיר. שיר חדש בשדה המחקר שלעיצוב האופנה והתרפייה.
הנחת המחקר הינה שהבגד מייצר אצל הלובש חוויה רגשית, ומעצב האופנה אמור להיות מודע לכך ולתכנן את יצירותיו מתוך כוונה תחילה לאיזו חוויה רגשית יובילו. מטרת המחקר הינה- להציג עיצוב אופנה שיש בו גם ביטוי אותנטי של היוצר, וגם יצירת חוויה רגשית מכווננת ומרפאה עבור הלובש.
אסטרטגיית המחקר האיכותני שבחרתי היא פנומנולוגיה. מחקר פנומנולוגי עוסק בחקר . במחקר זה התופעה , מהות החוויה האנושית, התופעה היא מושא החקירה ( שקדי, 2003) הנחקרת הינה מודעות מעצב האופנה להשפעה הרגשית של הבגד שיצר , על הלובש/ת. במחקר פנומנולוגי תהליך איסוף הנתונים ממוקד בראיונות עומק, החוקר אוסף מידע מהנחקרים שחוו את החוויה באופן- אישי, כאשר הוא שואף לחקור את משמעותה בחיי-היומיום שלהם במחקר זה התקיימו ראיונות עם מעצב האופנה ששון קדם, ועם ארבע נשים , (שקדי, 2003). אשר לובשות את בגדיו כבר למעלה מעשר שנים.
מחקר איכותני מביא בחשבון את מקומו של החוקר בשדה (שם).ישנה אינטראקציה ביני כחוקרת לבין שדה המחקר, ועליי להיות מודעת לכך ולהתחשב בכך בעת ניתוח הנתונים, שכן, "כדי להבין את העולם אתה חייב להיהפך לחלק ממנו ובאותו זמן להישאר מופרד ממנו.שייך ומובדל" (שם, 57 ). התוצר הכתוב של מחקר זה יהיה יצירה מורכבת דמויית קולאז' המייצגת את דימויי כחוקרת, את הבנותיי ופרשנותי את התופעה הנחקרת. יצירה זו תובעת ממני לא רק להציג את ממצאי המחקר, ולטעון טיעונים בהקשר לשאלת המחקר, אלא גם לבנות טקסט אמין, משכנע, מעניין ומושך. ברצוני להציג כתיבה ספרותית שיכולה להציג באופן חווייתי ומעשיר את הנושא, ותהווה יצירה ייחודית הדורשת הבנייה ועיצוב כמו כל יצירה אמנותית. ברצוני שלכתיבה יהיה ערך אסתטי קרוב לפן האמנותי וכל זאת במסגרת התבנית המסורתית של הכתיבה האקדמאית. לאחר ביצוע הראיונות וניתוחם, אחלק את החומר לשש תימות עיקריות: צבע, צורה, חומר, דמיון יצירתיות- אותנטיות, אמפתיה וחוויה רגשית ובהמשך אבנה את הקשר בין התימות.
אנרגיית הבריאה היא הכוח היוצר שממנו נובעות כל יצירות האמנות המעוררות בנו אותה תחושת כבוד והשתהות בנוכחותן. העבודה עם אותה שלמות, היא כוח מרפא לאדם ולעולם ומבלעדיו האנושי היה חדל להתקיים. לעוסקים באמנות תפקיד מהותי בריפוי החברה האנושית. הינו מחקר שמטרתו הייתה להצביע על היבטים תרפוייטיים בעיצוב Fashion Therapy אופנה, ואכן באופן חד- משמעי המחקר הוכיח את הקשר הישיר בין עיצוב אופנה שיש בו כוונת ריפוי אצל המעצב, לתהליך רגשי מרפא אצל הלובש/ת. הנחת המחקר הייתה שהבגד מייצר אצל הלובש חוויה רגשית, ומעצב האופנה אמור להיות מודע לכך, ולתכנן את יצירותיו מתוך כוונה תחילה, לאיזו חווייה רגשית יובילו. מטרת המחקר הייתה להציג עיצוב אופנה שיש בו גם ביטוי אותנטי של היוצר וגם חווייה רגשית מסוימת ומכוונת עבור הלובש. בשלושת הפרקים הראשונים הוצגה סקירת ספרות, כאשר הניסיון היה להביא גם נתונים חדשים מהשנה האחרונה הקשורים למחקר.הנושאים שנסקרו היו: אמנות וריפוי, מהי אמנות, מהו ריפוי, מיהו אמן? מהי אסתטיקה, מהי יצירתיות, מהו דמיון? מהו תפקיד האומנות בעולם, ומהו תפקיד האמן? חובת האמן להשתמש במתנה שקיבל ולרפא באמצעותה את החברה האנושית. ובהמשך: עיצוב אופנה וכליו של מעצב האופנה, צבע, צורה וחומר, אשר בכל אחד מהם גלום פוטנציאל, גלומים היכולת והכוח להפוך לחומרים של אמנות, להעביר רגשות ומחשבות. ובהמשך, אילו איכויות צריך האמן לשכלל כדי להיות מרפא: החיבור לעולמות הדמיון והיצירתיות על מנת לפתח שפה אותנטית, את היכולת האמפתית שלו, והבנת המושג חווייה רגשית שהבגד יוצר, אצל הלובש/ת. בהמשך, הוצגו המרואיינים, מעצב האופנה ששון קדם וארבע נשים: רינה, יפה, בטי וחווה'לה, אשר לובשות את בגדיו של ששון כבר למעלה מעשור, ותואר תהליך ניתוח הנתונים, לפי הקטגוריות: צבע, צורה,חומר, דמיון יצירתיות – שפה אותנטית, אמפתיה וחווייה רגשית. בניתוח הנתונים עלה כי חלק מהקטגוריות הממפות נמצאו דומיננטיות ואחרות הפכו לדומיננטיות פחות. הקטגוריה הדומיננטית ביותר שנמצאה היא החווייה הרגשית גם מבחינת הכוונה הראשונית של ששון, וגם מבחינת החווייה הדומיננטית ביותר אצל המתלבשות. הקטגוריה השניה בחשיבותה היא האמפתיה של היוצר והסינכרון שנוצר בינו לבין הלובשות. הקטגוריה הבאה היא השפה האותנטית של ששון שנולדה מתוך עולמות הדמיון והיצירתיות שלו, הבלוט שלו, אשר מייחדים את בגדיו, ובכך מייחדים את הלובשות, ומובילים לתהליכי העצמה וביטחון עצמי אצלן. לאחר מכן הקטגוריה של הצורה של הבגדים אשר משדרת נוחות-בית, פיג'אמה. לאחר מכן הבד המלטף המרגיע ומעניק ההגנה והביטחון – עור שני, ולבסוף הצבע אשר דווקא השקט שבו מוביל לרוגע נפשי, ואשר ביטויו מתגלם ברעיון של הבגד. בדבריו של ששון קדם ישנו ציון חשוב לגבי מודעות הבגד ומודעות האישה שלובשת את הבגד. גםהמרואיינות ציינו שישנה רמת מודעות גבוהה שלהן שמסתנכרנת עם המודעות של הבגד, ולולא כך, הבגד היה נראה זר עליהן. וזוהי קטגוריה שלא נבדקה במחקר זה. לאור המימצאים והמסקנות של מחקר זה, ניתן להדגיש את התרומה של המחקר לספרות ולגוף היידע הקיימים בנושא זה, ולהציע כיוונים למחקרים חדשים וללמידה חדשה בנושא עיצוב אופנה בבתי הספר לעיצוב אופנה בארץ ובעולם. בדף הראשי של אתר האינטרנט שלי ישנו ציטוט של ולדימיר נבוקוב: " המכבש האנונימי העביר על חיי סימן מים מורכב כלשהו, שעיצובו הייחודי נחשף כשמנורת האמנות זורה אור על גליון הנייר של חיי ". את הבלוט האישי שלי חשפתי לעצמי ולעולם דרך העשייה שלי בשדה האומנות. הינה תוכנית לימודים, אשר יילדתי, ואשר יש לי עליה זכויות יוצרים, אותה -'Fashion Therapy' אני מתכוונת ללמד בבתי ספר לאומנות בארץ ובעולם. כל הידע שצברתי במהלך חמישים שנותיי, מוביל אותי להנחות, ללמד, לתת כלים לסטודנטים חדשים לעיצוב אופנה, דרך מחשבה מיוחדת המכילה בתוכה פשטות וקודים של התבוננות והקשבה. אלמד את הסטודנט להתבונן, להקשיב, להיות ער לאסתטיקה של החיים, ליופי של החיים, ליופי בחיים שמייפה, אמנם באופן חיצוני, אך הוא גם משפיע על הפנימי. ניתנה לי זכות לחקור נושא זה, להוכיח אותו, ומכאן מוטלת עליי החובה בתור אמנית להפיצו בארץ ובעולם.
בצלאל רבקה, MA- אוניברסיטת לסלי, בית הספר לתואר שני באמנויות ובמדעי החברה
