סדנאות
אודות
בצלאל היא אמנית ומורה לאמנות החיים המודעים. רגישותה לסביבה בוראת מצבים של לכידות נפשית בין אנשים
חנה קופלר
קורות חיים
קורות חיים- בצלאל רבקה ניסיון תעסוקתי 2013 -2014 מייסדת Fashion Therapy בארץ ובעולם 2004-2014 אמנית רב-תחומית תערוכות ופרסומים 2020-2023 ״כשאהייה Wonder Woman אז… ״ שנה של...
על עצמי
מבין מקצועות התרפיה השונים – כמו תרפיה בדיבור, תרפיה באמנות, תרפיה במוסיקה או בתנועה – החיבור בין תרפיה לאופנה עוד לא קיים במסגרות פורמליות ואקדמיות. את החסר הזה זיהיתי, ובעבודת המחקר שלי, Fashion...
חנה קופלר על רבקה בצלאל
מאז גילתה רבקה בצלאל את האמנית שבה, היא עוסקת בצמצום הפער שבין אמנות לחיים באופן ההופך את מכלול יצירתה וחייה לדיוקן עצמי מוחשי, פעיל ומשתנה. היא מערבת אופני ביטוי שונים בעשייתה האמנותית (צילום,...
תערוכות
מהי תרפיה באופנה- Fashion Therapy
אנרגיית הבריאה היא הכוח היוצר שממנו נובעות יצירות האמנות המעוררות בנו אותה תחושת כבוד והשתאות בנוכחותן. העבודה עם אותה שלמות היא כוח מרפא לאדם ולעולם ומבלעדיו האנושי היה חדל להתקיים. לעוסקים באמנות תפקיד מהותי בריפוי החברה האנושית (וואסילי קאנדינסקי).
אופנה היא כלי ביטוי הקושר בין יוצר לאדם. עולם האופנה מושפע מהתפתחויות סביבתיות, גלובאליות ומתחומים אחרים שלכאורה אינם קשורים בצורה ישירה לאופנה- ארכיטקטורה, היסטוריה, אמנות וטכנולוגיה. תחומים אלה מהווים חלק מנושאי ההשראה ליוצרים בעת עיצוב הקולקציות ומותירים את חותמם בתהליך עיצוב הבגד.
בתחילה שימש הבגד לאדם הגנה מפני פגעי האקלים הטבע והסביבה, אבל מהר מאוד הפך לביטוי עצמי של היחיד וכאמצעי המעיד על השתייכות חברתית, שבטית או מעמדית. כך נוצרה אמנות הלבוש שהיא למעשה עולם האופנה.
ביגוד היא הצורה האינטימית ביותר מבין צורות האמנות. כאשר אנו מיטיבים להתבטא דרך הגוף, האופנה, אנו מביעים את העצמי שלנו. כאשר אנו מגשרים בין מי שאנחנו לבין איך שאנחנו מציגים את עצמנו לעולם דרך הבגדים- אנחנו יוצרים הגדרה ליחסים שלנו עם הסביבה שלנו.
Fashion Therapy הינה תוכנית לימודים אשר מצביעה על היבטים תרפויטיים בעיצוב אופנה. תוכנית הלימודים הינה פרי מחקר של מספר שנים אשר הוכיח באופן חד-משמעי את הקשר בין עיצוב אופנה שיש בו כוונת ריפויי אצל המעצב, לתהליך רגשי מרפא אצל הלובש.
תרפיה באמצעות אופנה- הוא תחום חדש, פורץ דרך, המבקש לחבר בין אופנה לתרפיה: בין הבגד הנלבש לבין הרגש שהוא יוצר אצל הלובש. (תרפיה ולבוש, תרפיה וביגוד)
תוכנית לימודים זו מחזקת את החיבורים הקיימים בין מתן ביטויי לרגשות אישיים לבין לבישת בגד, וממחישה זאת תוך הסתכלות על הפקתו של בגד בתהליך של יצירה אמנותית: ראשיתו בדמיונו של המעצב, המשכו בתהליך האמנותי של עיצובו הפיזי ואחריתו בלבישה של הבגד שבכוחה להוביל תהליך של ריפוי אצל הלובש.
כלי העבודה של מעצב האופנה הינם חומר, צורה וצבע. תוכנית לימודים זו תסייע להבנת הכוח של כלים אלה והשפעתם על רגשות הלקוח/ה. בייסוד התרפיה באופנה ניצבת ההנחה כי הבגד מייצר אצל הלובש חווייה רגשית, וכי על מעצב האופנה להיות מודע לכך במהלך עבודתו. באמצעות שימוש בצבע, בחומר ובדמיון, מייצר מעצב האופנה שפה שהיא אישית, אותנטית ואמפטית- וזו מייצרת חווייה רגשית.
Fashion Therapy משלבת שלושה תחומי דעת עיקריים- אסתטיקה, אנתרופולוגיה ופסיכולוגיה- ושתי פרקטיקות פרופסיונאליות: עיצוב אופנה ופסיכותרפיה.
בכל יום אנו עוטים על עצמנו בגדים. כיצד יכול ההליך השגרתי והטריוויאלי הזה להפוך למנוף ליצירה עצמית, להעצמה אישית ולביטוי של רגשות?
פרוייד כינה את העור בשם "מחיצת מגע" וראה את הגבול שבין המודע ללא מודע ושבין העולם הפנימי לעולם החיצוני כמקבילה נפשית של העור. ד"ר דניאל קנפו כתב שהשליה היא העור המשותף הראשון שלנו לצד יכולת האם להזין ולגונן, היא משקפת סימביוזה אמיתית, וממשיך, אחת מדרכי ההתמודדות של תינוקות עם הניתוק מהביטחון שמעניקים העור והריח של האם, היא מציאת תחליפי עור בדמות שמיכות, חיות פרווה או בובת בד. תחליפים אלה שלמרקמם יש חשיבות עליונה, רוויים בתכונותיה המרגיעות, פיסית ונפשית של האם.
הבגד שלגופינו הוא "עור שני Second skin" והוא הבובה המרגיעה שלנו נוסכת ביטחון עצמי ומאפשרת תיפקודים בריאים של מערכות גופנו.
ד"ר יורי סלע, פסיכולוג קליני במאמרו על פסיכותרפיה ממוקדת גוף, מסביר דרך דבריהם של פרוייד ושל וינקוט: החשיבה הצומחת ממחקר נוירו- פסיכולוגי, מדגישה את הידיעה שהאגו הינו, בראש ובראשונה אגו גופני ושהעצמי מבוסס על חיוניות הרקמות הגופניות והתקיימות הפונקציות הגופניות, כולל פעילות הלב ופעולת הנשימה. תחושת עצמי חיובית מבוססת על תקינות המערכות הפיזיולוגיות שלנו, נוחות פיזית, נשימה רגועה וכו'.
ד"ר ג'ניפר באומגרטר, פסיכולוגית אופנה, פרסמה בשנת 2012 ספר בו חקרה את הפסיכולוגיה של הבגד– “You are what you wear, What your clothes reveal about you” ד"ר ג'ניפר מבצעת אנליזות דרך הלבוש- הבגדים. לקיחת אחריות על עצמנו מתחילה בגילוי עצמי, אומרת ג'ניפר. הבגדים שאנו שמים על עצמנו חופפים באופן בלתי יאמן למה שאנחנו חושבים על עצמנו ועל חיינו. לבישת בגדים אשר גורמים לנו להרגיש בנוח, להרגיש שמחה ותחושה טובה לגבי עצמנו, באמת הופכים את החיים לטובים יותר. הציצו בארון הבגדים שלכם וגלו מי אתם, היפטרו מבגדים שלא מדברים את האדם שאתם כעת, שימו עליכם את הפריט שהכי מייצג אתכם וצעדו דרך הדלת החוצה. תנו לבגד לשקף את הקבלה העצמית שלכם ואת האהבה העצמית שלכם כמו שמגיע לכם וצאו להשיג דברים אדירים. ואצטט מדבריה:
As you improve the way you look through your fashion choices, you begin to feel better about yourself and act accordingly holding your head a bit higer, standing a bit straighter, and gliding through a crowd with ease.
When you avoid mirrors
I like dressing well to wrapping a gift. When you give a present that you're excited about giving, you probably wrap it carefully in quality paper that has a nice weight, texture, color and is well suited to the box. Then you accessorize the present with just the right bow or bauble. Before the recipient has ever had time to open his gift, he has already assumed from the wrapping that a quality present is inside. Let your wrapping help you feel like an important gift
Dr. Jennifer Baumgardner
להשיל את קליפות הבדידות- חנה קופלר
מאז גילתה רבקה בצלאל את האמנית שבה, היא עוסקת בצמצום הפער שבין אמנות לחייםבאופן ההופך את מכלול יצירתה וחייה לדיוקן עצמי מוחשי, פעיל ומשתנה. היא מערבת אופניביטוי שונים בעשייתה האמנותית (צילום, ציור, פיסול, עיצוב, כתיבה, מיצב, מיצג, וידיאוועבודת גוף), אך במקום "לעשות אמנות", היא מתעלת את כלל משאביה וכישוריה למקומותהמאפשרים לה "להיות אמנות".
"גני עדן דמיוניים" היא השלישית בתערוכותיה (בגלריה משרד בתל אביב, לאחר "מישהומפזר את הוורדים האלה אאולליה" ו"כפרה לדרך"), והיא ממחישה במובהק את הרצףהרעיוני שבין פרויקט לפרויקט ואת הקשר המחבק והמחבר חוליה לחוליה, במלאכת בנייתהגשרים שהיא טווה בין לבבות. אפשר שכבר בעת שהיא שרויה כל כולה בעשייה הנוכחית, מתרקם לו הפרויקט הבא, שכן פיתוח היצירה והמשך גלגולה הפכו להיות חלק בלתי נפרדמחייה.
בצלאל היא אמנית ומורה לאמנות החיים המודעים. היא נולדה בערב יום הכיפורים, ומייחסתלכך את נהייתה אחר החיבור שבין קודש לחול ואחר הקשר המאחד וממזג בין ה"תחתונים" לבין ה"עליונים". רגישותה לסביבה בוראת מצבים של לכידות נפשית בין אנשים, כמובמפגשים על גבי השטיח שפרשה במקומות שונים ברחבי הארץ במסגרת הפרויקט "כפרהלדרך", שבו הזמינה קבוצות של שלושה-עשר אישה ואיש למעגל ידיים, ליצירת רגע שלאחדות. שם גם היכתה בה ההכרה, שכולנו שווים בתפילותינו, באיחולינו, בייחולינו, ברצונותינו, במאוויינו הכמוסים ביותר. בכל מפגש כזה בין אנשים, שמעולם לא נפגשו קודםלכן, התהוותה קבוצה בעלת מכנה משותף, נוצר רגע של התעלות, חוויה של שהייה רגעיתבגן עדן. באותו רגע קסום נולד, מבחינתה, הפרויקט "גני עדן דמיוניים".
בשלב הבא הדפיסה בצלאל אלפי גלויות מבוילות וחילקה אותן בתפוצה רחבה. היא ביקשהתיאור כתוב של גן העדן מנקודת מבטו הפרטית של כל אחד ואחת. ההיענות הייתה פחותהמששיערה. המשימה נשמעה לכאורה קלה, אך בפועל, מרבית מקבלי הגלויות לא ידעו מהלכתוב ולא העזו להתעמת עם השאלה: "מהו גן עדן בעיניך?". אחדים חשבו שמדוברבמשימה לצדיקים בלבד; אחרים הודו, כי מעולם לא נתנו את דעתם לכך, ואולי זו פריבילגיה, השמורה בלעדית לטובים שבין באי העולם הבא. רבים לא ידעו כיצד להכיל את הנושא, גם לאאת סוגיית "גן העדן האבוד". לעומת זאת, הגלויות שחזרו אליה בדואר, היו דומות מאודבמהותן. כל מי שפתח את לבו, שִרטט גן עדן זהה למדיי לזה של זולתו, בעיקר בתיאורהנשגב שבדברים הפשוטים של חיי היומיום.
כשבחנה בצלאל את רגעי החסד שלה, את ניצוצות גן העדן הפרטי שלה, היא ראתה בעינירוחה את נגיעת אצבעה באצבע אלוהים, ממש כמו בפרסקו של מיכלאנג'לו בקאפלההסיסטינית. היא חשה רגע של בריאה, של חיבור לעולם היצירה, לצלם האלוהי שבה. מכאןואילך התגבש המשכו של הפרויקט. היא חיפשה אמנים מתחומים שונים, שהרטיטו את לבהוהעניקו לה חוויה של ראשית ההיווצרות. כך התהוותה קבוצה של שמונה אמנים. לכל אחדמהם הסבירה בצלאל מה גרם לה להתחבר ליצירתו, ויזמה מפגש אמנים בביתה, שבו נכחוגם חברי להקת "דיוואן הלב". שירתם וניגוניהם חתמו את הפסיפס האנושי ואת האינטימיותשנוצרה בין המשתתפים. המפגש תועד בסרט וידיאו. בסופו חילקה בצלאל מצלמותחד־פעמיות (שפסו מן העולם ונבחרו על ידה בשל ראשוניותן) לכל אחד מן האמנים (איש מהםאינו צלם), וביקשה מהם להנציח רגע של השראה, נקודת אור בראשיתית של בריאה כלשהי. היא ביקשה להעביר אנרגיה באמצעות הצילום; לאו דווקא איכויות של צילום מקצועי, אלאאיכות שמהותה נובעת מן הלב. היא ביקשה להגיע אל המקום שממנו נובטת היצירה, ולהעבירהלאה רגע קסום להתבשם בו, מתנה מהלב לשנה החדשה.
התערוכה, שהתגבשה בסופו של דבר, מורכבת מתצלומיהם של שמונת האמנים, מסרטהווידיאו המתעד את המפגש ביניהם ומתצוגת הגלויות המתארות גני עדן דמיוניים. בתערוכההיא משיקה את ספרה, המוקדש לסבה.
חנה קופלר
האמנים המשתתפים:
גיל רון שמע – סופר ומשורר, מוזיקאי, אמן, מפיק מוזיקלי, מגשר, נווד. ממקימי להקת "שבע" ופרויקט "דיוואן הלב". מתרגם לעברית של כתבי המשורר הפרסי-סופי, ג'לאל א-דין רומי. שגריר של רצון טוב מטעם משרד החוץ במדינות מוסלמיות. נושא מסר של שלום ושל אחדות. בצלאל התחברה אליו בשל יכולתו להמחיש את האנרגיה הטמונה בכתביו של רומי בשפההעברית, וכן בשל החיוניות הנובעת מכל מעשיו ומפועלו.
ששון קדם – מעצב אופנה על־זמנית, שאינו קשור לאופנות מתחלפות. בעל חנויות אופנה, המייצא את בגדיו לארצות הברית, לאוסטרליה ולאירופה, והקולקציות שלו נמכרות לחובבותפרט־א־פורטה ברחבי העולם. בנוסף הוא מעצב בגדים למחול ולתיאטרון. קדם למד ציוראצל הצייר משה גבעתי, שלדבריו "פתח לו את הדמיון". למעשה, הוא "מפסל" בבד ויוצרממנו עבודות אמנות המשדרות אנרגיה מעוצבת.
רנה שינפלד – רקדנית, כוריאוגרפית ומורה למחול. רבות מיצירותיה הפכו לקלאסיקות שלהמחול הישראלי. הייתה ממקימי להקת "בת שבע", וניהלה אותה במשך שנים רבות. בשנת 1978 הקימה את "תיאטרון המחול רנה שינפלד", שבמסגרתו פועלים להקה, בית ספרוסדנאות. שינפלד נחשבת לאחת הרקדניות החשובות בדורנו, והמחולות שיצרה זכו להצלחהולהכרה בינלאומית. היא מורה רבת השפעה ואחת הנציגות המקוריות והחשובות שלהתרבות הישראלית ושל המחול הישראלי ברחבי העולם. שינפלד המציאה ופיתחה שפתמחול ייחודית, העושה שימוש בחפצים ובחומרים המבליטים את גוף האדם ומדגישים אותו. בהקשר של המפגש בין החפץ והריקוד ביצירותיה נאמר עליה שהיא יוצרת אינסוף צורותפיסוליות, שונות זו מזו, המתחלפות ועוברות תמורות בחלל ובזמן.
אנדריי קומנין – אמן מתכת, פסל, חרש ברזל. למד עבודה במתכת במכון לפלדה ולמֶסֶגבמוסקווה, בסדנה של ולדימיר סידורנקו במוסקווה וכן בסדנאות של אורי חופי בקיבוץ עין שמרושל קריסטוף פרידריך בשווייץ. הוא עוסק בעיצוב ובפיסול במתכת חמה. עבודותיו הוצגוברוסיה, בישראל, בצ'כיה ובאנגליה. נאמר עליו שהוא יוצר מחול מהחומר הקשה, מצליחלגעת ב DNA שלו ולזכך אותו לכלל פיוט. מעשי ידיו – פסלים, שערים, מעקות, דלתות, סורגים, פריטי ריהוט ואבזור – כולם הם שיר הלל למתכת הקשה, המתרככת ונענית למגעיד היוצר שלו.
אריק לבנת – מוזיקאי, שחקן, מגיש תוכניות בטלוויזיה, מפיק מוזיקלי, נגן כלי נשיפה (סקסופונים, חלילים ושופרות), מבכירי הסקסופוניסטים בארץ, מחבר מופעים לילדים, שבהםמשולבים טקסטים ומנגינות פרי עטו. בוגר בית הספר למשחק של יורם לוינשטיין, משתףפעולה עם אחיו, אביב, מוזיקאי וצייר. סגנון הנגינה והכתיבה של האחים לבנת בא לידי ביטויבגוף יצירה מגוון: מיצירות ג'אזיות, מוסיקה לשירי משוררים לצד טקסטים מקוריים, מוזיקהקלאסית ומוזיקה לתיאטרון, מחול וקולנוע ועד לחיבור מרתק בין ג'אז עכשווי למוזיקה יהודיתולשירי עם. במסגרת "האחים לבנת" הקליט אריק לבנת והפיק שבעה דיסקים, הופיע עםהזמר סטיבי וונדר, והוא משתתף בפסטיבלי מוזיקה ובמופעים שונים בארץ ובעולם. יחד עםאביב הקים את קרן האמנויות "רז-קם", שמטרתה לסייע ולעזור לילדים ולבני נוער יתומיםולקדם ערכי תרבות, אמנות ומורשת באמצעות מוזיקה, ציור, תאטרון ועוד.
נעמי היימן־איתי – מוזיקאית ופסיכותרפיסטית, מרצה ועורכת סדנאות בארץ ובאירופה. בסדנאותיה משמשת המוזיקה כלי מתווך, כלי ביטוי וכלי לפענוח מרכיבי החוויה על כל גווניה. היימן היא בעלת קליניקה פרטית לילדים ולמבוגרים בעלי צרכים שונים, מרצה קבועה בסמינרהקיבוצים ואורחת בשלוחת אוניברסיטת לסלי. בצלאל מעידה עליה כי האירה את נשמתהבמסגרת קורס של ריפוי הוליסטי והקימה לתחייה את כל התאים הרדומים שהיו בה. היאנוגעת בכל מגרות היצירה, פותחת אותן ומצליחה לגעת בנימי הנפש של מטופליה ושלתלמידיה.
עדנה גרופל מלמד – בעלת סטודיו לתנועה ומחול, בוגרת אוניברסיטת אדלפיי בארצותהברית. היא מורה מוסמכת לתנועה ולטכניקת אלכסנדר ועוסקת כ-20 שנה בזן־בודהיזם וב-mindfulness. לדעת בצלאל, היא יוצרת אי קסום בתוך חיי היומיום, מקום שאפשר להגיע בולרגיעה, להתחבר לתודעה ולנשמה באמצעות הגוף, הצליל והריקוד. בתהליכי זיכוך וריפויהיא מאזנת בין גוף לנפש, "מרווחת בין המחשבות", כפי שהיא מגדירה זאת.
רבקה בצלאל – השמינית מבין האמנים שנטלו חלק במפגש המרתק. מקיימת פרויקטים, שמטרתם לקרב בין בני אדם ולגרום להם להגיע לרגע של הארה, של יופי ותום, רגע שבומתגבשת התחושה כי האדם הבודד הוא חלק מתוך השלם, רגע שבו הוא נוטל אחריותלהפצת האחדות בדרכו שלו. רגעים כאלה, לטענתה, גורמים לשינוי בלב ובתודעה, אפילומבלי משים. בצלאל מגשימה את ייעודה, והוא כאש בוערת בעצמותיה. היא מתמסרת ליצירתאיים של הרמוניה, של שלום ושל תקשורת בין אנשים, וגורמת להם להשיל מעליהם אתקליפות הבדידות.
חזרה לפרויקט "גני עדן דמיוניים" 2011 >>
